אני רוצה להזמין אותכם להיות זבוב על הקיר בפגישת אימון, ולראות איך הטכניקה של הכרה בהצלחה ספונטנית תורמת לתשוקה בקריירה.
חלק א. הפגישה.
הבחור מתאר את רמת הלחץ שהוא נמצא בעבודה. משימות ועוד משימות והוא לא מצליח לשים גבול.
ותוך כדי זה שהוא נכנס ומפרט ומספר על השיחה הפנימית הקשה שמתנהלת בתוכו אני נזכר שלפני חודשיים / שלושה הוא היה באשפוז, והוא מספר לי שהוא ביקש לראות את הרופא, והרופא כל פעם דחה אותו, ואז יום אחד בבוקר הרופא מגיע, והוא אומר לו עזוב לא משנה כבר.
וזאת היתה המחשה איך כן במצב מסוים, הוא מסוגל לשים גבול ולא להמשיך לספוג את העלבון של הרופא.
אז אני מזמין אותכם לחלק השני לראות בצורה מפורטת את המתודולוגיה
