"עכשיו תתארי לי את המנהל שהיית רוצה שיהיה לך". "לא הגזמת?" היא הטיחה בי, "שאני אבחר את המנהל שלי, אני מחפשת עבודה, צריכה להתפרנס… מה זה הפינוק הזה. אף פעם אף אחד לא דיבר איתי על האופציה הזאת בכלל…"
הרגשתי אותה מתחרפנת, ממש בא לה לבעוט את המחשבה הזאת לאלף עזאזל, ומצד שני כאילו שמטתי עמוד יסוד בתפיסת העולם שלה והיא בודקת שהעולם לא התמוטט לה, וחלק מסוים בתוכה אמר אולי טוב שכך…
פתאום התחילו לצאת מתוכה כעסים. "המנהלת שלי כל הזמן מוציאה אותי מאיפוס, גוררת אותי לוויכוח, ואז מוצאת איזה טיעון להוכיח לי שאני לא בסדר. לא עבדתי על פי הנוהל, לא סגרתי איזו פינה, לא דיווחתי כנדרש וכך הלאה. רק למצוא הזדמנות להשפיל אותי".
"לך אני יכולה להבטיח שלאף אחד במוקד השירות הזה אין את הידע להתאים ללקוחות את המומחה שיטפל בבעייה שלהם, בשביל זה הם מחזיקים אותי במרכז הזה, אבל כל הזמן המנהלת הזאת לא מפסיקה לחפש אותי בכל פינה אפשרית".
נעצור רגע. במערכות עסקיות רבות ישנם אינטרסים סותרים, ומי שמוצא את עצמו בין הפטיש לסדן אלה פעמים רבות אנשי "הקו הראשון". כולנו מכירים נהלים שפשוט אינם הגיוניים רק כי מישהו צריך היה כסת"ח. אמנם נציגי שירות הלקוחות חוטפים, אבל בסופו של יום מי שמפסיד זה הארגון. אבל לא זאת הפואנטה עכשיו. רק המחשה למה לפעמים צריך לערער על ההגיון המקובל כדי לוודא שאנחנו בסדר עם עצמנו.
אז מה ההיגיון של "לבחור מנהל" ?
- מישהו ללמוד ממנו
- מישהו שמפרגן ומעצים אותך
- מישהו שמאתגר אותך
נקודת המוצא של השיחה הזאת היא – "אני לא בא רק לתת עבודה, להתפרנס, גם לא להיות שייך לארגון, אני בוחר לבוא לעבודה הזאת כדי ללמוד ולהתפתח".
שינוי התפיסה הוא העברת הילוך מחשיבה של זמן תמורת כסף, למעורבות בעבודה תמורת פלטפורמת התפתחות.
הסוויץ' הזה יכול להיות תקף באותה מידה בקשר בין איש מכירות מתחיל לבין ראש הצוות שלו, כמו גם בין סמנכ"ל למנכ"ל.
אמנם ניסחתי שלוש תועלות במושגי התפתחות שאדם יכול לבקש לעצמו, אבל לכל אחד שישאל את עצמו מה עוד הוא מבקש למצוא במנהל, יעלו מחשבות משל עצמו.
אם לסכם – ככל שנגדיר לעצמנו שאנו באים לעבודה כדי להתפתח, ונבין מה יכולה להיות התרומה של סביבת עבודה, ובעיקר מנהל למען הצמיחה שלנו, כך נמצא את עצמנו מעיפים את כל התקרות שאולי הורידו אותנו עד כה.
